פסק-דין בתיק ע"פ 1282/07

כב' השופט זיאד הווארי, אב"ד :

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ל. יונג - גופר) שניתן ביום 22/10/07 בת.פ. 3149/05.

2.         במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום, והמשיב הודה בעבירה של שוחד תחרויות - עבירה לפי סעיף 292 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

3.         בכתב האישום המתוקן, בו הודה המשיב, נטען כי המשיב הינו אוהד קבוצת הכדורגל "אח"י נצרת", וכך גם היה במועדים הרלוונטיים לעובדות כתב האישום המתוקן. ביום 24/11/2001, נערך משחק כדורגל, במסגרת הליגה הלאומית, בין קבוצת "אח"י נצרת" לקבוצת "בני סכנין" (להלן - המשחק). במועד הנ"ל שימש ברוך ניימן, כסוכן של שחקן בקבוצת "בני סכנין" (להלן - הסוכן). עובר למשחק הנ"ל הציע המשיב לסוכן סכום של 3,000 דולר בתמורה לכך שהוא ישפיע על צורת משחקו של השחקן באופן שיטיב עם קבוצת "אח"י נצרת". המשיב אף הבהיר, כי את הכסף יעביר לרשות הסוכן לאחר המשחק הנ"ל. בפועל לא פעל הסוכן כפי שנתבקש ולא פנה אל השחקן כלל, והכסף לא הועבר לסוכן.

4.         בהסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי בטרם הטיעונים לעונש, יישלח המשיב לקבלת תסקיר מבחן, ולאחר קבלת התסקיר, יטען הסניגור לאי הרשעת המשיב, והמערערת תטען להרשעת המשיב, אולם תגביל את עצמה לעונש במידה ויורשע ותטען לעונש של מאסר על תנאי וקנס.

5.         בעקבות קבלת התסקיר, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים החליט בית משפט קמא שלא להרשיע את המשיב, והטיל עליו עונש של ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות במתנ"ס אבן עאמר בנצרת כמדריך ספורט, בהתאם לתכנית שהוכנה על-ידי שירות המבחן.

6.         טענות המערערת בתמצית :

א.         טעה בית משפט קמא בהחליטו שלא להרשיע את המשיב ולהסתפק באי-הרשעתו במקרה זה. המשיב נמצא אשם בעבירה הפוגעת באינטרס הציבורי באופן מובהק, עבירה אשר הפכה נפוצה בשנים האחרונות, ואשר נחשפת רק לעיתים רחוקות.

ב.         טעה בית משפט קמא בכך שלא נרתם למאבק בתופעה מכוערת זו, ולא פסק את דינו של המשיב באופן אשר יהיה בו כדי להרתיע את העוסקים בספורט מלהטות משחקים.

ג.          טעה בית משפט קמא בכך שסטה מ"הלכת כתב", אשר מדגישה באופן מובהק את הצורך בהגנה על אינטרס הציבורי בכך שהיא נותנת משקל למהות העבירה, לצורך בהרתעת הרבים במיוחד בעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו. מטרת הענישה בעבירה מסוג זה היא הטבעת אות קלון על המבצע, ומתן ביטוי של סלידת החברה ממעשיו באופן אשר ירתיע את הרבים.

7.         עמדת המשיב בתמצית:

ב"כ המשיב התנגד לקבלת הערעור. לטענתו, בית משפט קמא נתן את החלטתו לאחר שסקר את הפסיקה הרלבנטית בנושא, ולאחר שנתן דעתו לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ולאור תסקיר המבחן החיובי שהוגש בעניינו של המשיב, כך שאין כל סיבה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. כמו כן, הדגיש ב"כ המשיב את חלוף הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום.

8.         דיון והכרעה:

א.         בערעור זה ניצבת בפנינו שאלה אחת ויחידה והנה, אם צדק בית משפט קמא בהחליטו שלאלהרשיע את המשיב בעבירה בה הודה, או שמא היה על בית משפט קמא להרשיעו בדין? אכן, סעיף 71א(ב) לחוק העונשין קובע, כי רשאי בית המשפט לתת צו שירות לתועלת הציבור גם ללא הרשעה:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".

הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב, כי מי שנמצא אשם בדין, יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל, והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה היא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמ' 344, (להלן - "הלכת כתב") נקבע:

"הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידאלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי".

בהלכת כתב נקבעו שני תנאים מצטברים שבהתקיימותם ניתן להימנע מהרשעת הנאשם: